עבור הרבה אנשים מקצועו של עורך התוכן הוא לא ברור. איך עורכים טקסט, למה זה טוב, ומה ההבדל בין זה לבין עריכת לשון?

עריכת טקסט או עריכת תוכן היא מקצוע כמו כל המקצועות. בדומה למתכנת, אינסטלטור או צייר – גם לעורך תוכן יש כלים. כמו שמתכנת משתמש בשפות קוד כדי לפתח תוכנה, האינסטלטור משתמש במפתח שוודי כדי לחבר צינורות והצייר משתמש במכחול כדי לאייר תמונה – העורך משתמש בטקסט כדי לספר סיפור.

עורך טוב תמיד שואף להבין את המטרה שלשמה נכתב הטקסט. כלומר, באיזה סוג של טקסט מדובר – האם צריך לבחור בסגנון אחר או בכלל לכתוב מחדש? לאחר מכן הוא ימצא את הסיפור ויחלץ את התכל'ס ממה שנכתב. לבסוף, עורך טוב ידע לסדר את המשפטים והמילים בהדרגה מההתחלה ועד הסוף. את זהות הרוצח במותחן בלשי הוא ישאיר לפסקה האחרונה, אבל את שם המוצר בטקסט פרסומי יבליט בכותרת.

בניגוד לעורך לשון, המתעסק בדקדוק ובהכרת השפה על בוריה, עורך הטקסט עובד כדי לגרום לרעיון להתעורר מתוך המילים. הוא לוקח משפטים ורעיונות, ומחבר אותם לרצף נהיר שמייצר הבנה אצל הקורא. הוא לא רק מסדר מילים בסדר נכון, הוא גם מוודא שקהל היעד של הטקסט ידע לקרוא ולהבין אותו – על כל המשתמע מכך.

עריכת טקסט, במובן מסוים, דומה מאוד לעריכת סרטים. עורך הסרט ישתמש בתוצרים של הצלם והבמאי כדי לסדר את הסיפור שבתסריט. העורך ישתמש בטקסט כדי לסדר את הסיפור של הכותב. בדומה לעולם הסרטים, גם בעולם הטקסט יש כל מיני ז'אנרים. הסרט הדוקומנטרי הוא מקביל לכתבה עיתונאית, המותחן הדרמטי מקביל לרומן ספרותי וסדרת הריאליטי מקבילה לפרוזה או לבלוג האישי. תחשבו מה היה קורה אם סדר הסצנות בסרט שאתם הכי אוהבים ישתנה. יתכן והייתם מבינים את הסיפור הכללי, אבל תאלצו לוותר על רוב ההנאה שבצפייה.

עורך הוא זוג עיניים נוסף על כל טקסט. לעיתים, מה שכתבנו בעצמנו נראה לנו ברור – אבל לאחרים נשמע בלגן. לכותבים יש נטייה להשקעה רגשית יתרה במילים מסוימות, או בסדר מסוים של משפטים. יתרונו של העורך קיים ביכולתו להפיח משמעות ולייצר הבנה במקומות שבהן היא מתרחקת מהקורא הלא מיומן.

בעבר, לא כל אחד יכול היה לכתוב מה שהוא רוצה ולפרסם איפה שבא לו. החופש שהעניק לנו האינטרנט רק יצר צורך נוסף בחידוד מסרים ובדיוק של טקסטים, בעקבות הסחף הבלתי נגמר של מידע שנגלל לנו מול העיניים. כולם יודעים לכתוב, אבל כמה פעמים ביום אנחנו נתקלים בטקסט שמסביר רעיון היטב מההתחלה ועד הסוף, ולא הופך למסורבל ובעייתי לקריאה באמצע? בפער הזה גלום הפוטנציאל שבעריכת טקסט.