מאת נבו שפיר

האינטרס הגדול ביותר של כלי תקשורת שמייצר כתבה חשובה הוא מראש ללוות אותה בטורי ומאמרי דעה. אפילו אם זוהי לא ידיעה בלעדית של כלי התקשורת שמתנוססת בשער העיתון – הוא עדיין רוצה שאנשים ינהלו שיח סביב כותבי הדעות והטורים שלו. לא באופן מקרי הדעות "השתרבבו" להן לעמודי החדשות כאורחות-קבועות. האדם הסביר כבר לא מבחין בהבדל – אבל נסו לשאול את עצמכם מה הטעם במאמר דעה במקום בו אמורות להיפרס עובדות ללא משוא פנים? אתם תגיעו לאותה המסקנה.

ניתן כעת להבין שעורכי עמודי החדשות בכל העיתונים בארץ מכלים שעות רבות מזמן העבודה שלהם כדי לגייס את טובי הכותבים שיביעו את דעתם על נושא חשוב בסדר היום. זו כמעט נורמה סדורה בכל מערכות העיתונים, שגורמת לכך שלא יעבור יום אחד שבו החדשות לא יוגשו לציבור לכם עם פרשנות מובנית. כאן הכותבים המוכשרים יכולים להיקרא לדגל. לא תמיד לעיתון יש מישהו שנחשב בר-סמכא בנושא מסוים, או מישהו שרוצה או יכול לכתוב על נושא מסוים מסדר היום. חשוב לסייג ולומר שעדיין להיות כותב דעה של עיתון נחשב לג'וב איכותי ומובחר ביותר בתקשורת, ולרוב יהיה מקום שמור לאלו שאוחזים במשרה.

טור דעה על נושא מסדר היום צריך להיות כזה שמתייחס לנושא ומציע אחת משתי תזות: פופוליזם חיובי, או פופוליזם שלילי. נניח והידיעה שמתפרסמת בבוקר היום היא על כך שצבי ים הגיעו לחופי ישראל, אך מתו כתוצאה מכתם נפט שדלף ממכלית דלק. מאמר דעה הנכתב בתזת הפופוליזם החיובי יגיד שהגיע הזמן לשנות את החקיקה בנושא הזיהום. תזת הפופוליזם השלילי, מנגד, ידבר על כך שאין צורך לפגוע בתנועת מכליות הדלק בגלל כמה צבים. הדוגמה מופרכת אבל העיקרון ברור. כעת רק נותר למצוא מי יעמוד מאחורי איזו תזה, ומי יספוג את האש ברשתות החברתיות בעקבות הבעת דעתו בנושא.

השיח הציבורי במדיה הוא רדוד ברובו הגדול. המסרים הקצרים מעודדים אנשים לשמוט הסברים ארוכים, ולצדד בסיסמאות הקליטות והמשכנעות יותר. גם ההסברים הארוכים של חלק מכותבי הדעות הם ברובם לא מבוססים וקשה לעקוב אחרי האג'נדות או רמת המקצועיות שלהם – גם אם הם עיתונאים בכירים בעבר או בהווה. אפשר היה לראות זאת בבירור במהלך מגפת הקורונה, במהלך מבצעים צבאיים או במהלך מערכת בחירות.

אם כך, על טור דעה לקלוע בדיוק לאחת מהתזות שציינתי: פופוליזם חיובי או שלילי. השימוש בפופוליזם הוא הכרחי, כי יש צורך בהאכלת השיח במימרות שקל להבין כדי שיוכל לדקלם בחזרה וייצר עוד שיח. לסיכום, הניסיון המתמיד של כל הצדדים הוא לנצח בקרב על "זירת הטוקבק". טיפ אישי: אם יש לכם מה לומר על נושא מסוים, אל תתביישו לנסות לשתף אותו עם עורכי מדורי הדעות או עורכי עמודי החדשות בעיתונים – כי יש סיכוי שבסופו של דבר יפרסמו אתכם.