מאת נבו שפיר
כשטקסט מועמד לפרסום הוא זקוק לעבור כמה סוגים של עריכה. בין סוגי העריכות השונים, והגלגולים שעובר הטקסט ביניהם, יש הבדלים משמעותיים. חשוב לדעת מהם, כדי שהטקסט יעביר את המסר שלשמו נכתב. למרות שהבסיס האלמנטרי של כל טקסט הוא לעמוד באופן חלקי או שלם בכללי השפה שבה הוא נכתב, קיים רובד נוסף שאותו יש לקחת בחשבון – עריכה ספרותית. ההבדל בינה לבין עריכת לשון הוא מהותי.
כשנרצה לוודא את רמת התקינות השפתית של טקסט, נעביר אותו דרך עורך לשון. העיסוק המרכזי שלו הוא להבחין בטעויות בכתיב, במילים שיש לנקדן, לדקדק בהטיות, חלקי דיבר, פיסוק וכיוצא בזאת. כלומר, אם השפה היא מערכת חוקים, כמו נניח חוקי התעבורה, אז עורך הלשון פורס תמרורים ורמזורים ועוצר נהגים שנוסעים בצורה פרועה שאינה תואמת את מה שהוגדר בחוק.
אם להשתמש באותו עולם המושגים כדי לתאר את עבודתו של העורך הספרותי, אז הוא הנווט שיושב לצד נהג הרכב. התפקיד שלו הוא לדאוג שהרכב הספציפי בו נוסעים לא רק מציית לחוקי התנועה, אלא גם מגיע בבטחה ליעדו. יותר מזה, לפעמים העורך הספרותי מחליט לאן הרכב ייסע מלכתחילה. כדי לפשט, אם הטקסט שלכם הוא הרכב בדוגמה הזו, עורך ספרותי מקפיד על כללי הלשון, אבל גם מנסה לסדר את המילים והמשפטים כך שיגיעו ליעדם, ועוזר לכם להגשים את "הנסיעה" בצורה הטובה והבטוחה ביותר.
מקצוע העריכה הספרותית נשמע אפוא כמו מושג ארכאי, אבל למעשה הוא אב קדמון של הרבה מקצועות אחרים שאנחנו מכירים כיום. גם אנשים שעוסקים באנליטיקה (ניתוח), קריאייטיב וקופירייטינג (רעיונאות), עריכת חדשות ועריכת תוכן עושים עבודה דומה לעריכה ספרותית במובנה הקלאסי. הסיבה לכך היא שבסיסם של כל המקצועות האלו מושרש בעקרונות אוניברסליים כמו לוגיקה (היגיון), שממנה נגזרות האנליזה (ניתוח) והאינפורמטיקה (מידענות). אלו כלים מחשבתיים שמלווים את כל אחד מהמקצועות המודרניים כמעט, אבל לאורך ההיסטוריה נעשה בהם שימוש לסידור טקסט וכתיבת ספרים, הדרך היחידה בה ידע השתמר בעבר.